פסק-דין בתיק ת"א 4493-05-08

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובע יליד 22/6/54 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11/7/01 (להלן- "התאונה").

הנתבעת היא מבטחת הרכב בו נהג התובע. הנתבעת אינה מכחישה עצם התרחשות התאונה או הכיסוי הביטוחי בגינה.

במסגרת התביעה, עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: אורטופדיה, קרדיולוגיה, א.א.ג, רפואה פנימית, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

לאחר בדיקת המסמכים הרפואיים נעתרתי לבקשה למינוי מומחים באופן חלקי, בכך שהוריתי על מינוי מומחים בתחומים האורטופדי והקרדיולוגי בלבד. לגבי שאר התחומים קבעתי, כי אין בתיעוד הרפואי ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחים נוספים.

ד"ר קליגמן (בתחום האורטופדי) וד"ר עמיקם (בתחום הקרדיולוגי) בדקו את התובע וקבעו בחוות הדעת שלהם, כי לא נותרה אצלו נכות כתוצאה מהתאונה.

למן הגשת חוות הדעת החל התובע לתקוף את שני המומחים הנ"ל בבקשות ובהודעות שונות שהוגשו לתיק, תוך שהוא מייחס להם קבלת שוחד במטרה להטות את מסקנותיהם לטובת הנתבעת.

בהודעות מאוחרות יותר שהוגשו לתיק הרחיב התובע את מעגל 'המשחדים והמשוחדים' בכך שצרף לרשימה השחורה שלו את באי כוח הנתבעת וגם בא כוחו לשעבר, עו"ד אלמקייס, אשר ייצג אותו לפרק זמן קצר ביותר. התובע לא הסתפק בכך וצירף לרשימה נציג ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין, שגם הוא נחשד בעיניו בקבלת שוחד בעקבות בירור תלונה שהגיש נגד בא כוחו . 

כנגד כל אלה טוען התובע כי הם נחשדים על ידו בתשלום או קבלת שוחד, ולכן עתר לעיכוב ההליכים בתיק עד אשר תתברר תלונתו במשטרה (לגבי שוחד) ותיחקר עד תום.

בית המשפט לא נעתר לבקשה בהיותה מופרכת על פניה וללא כל ביסוס עובדתי או ראייתי ולו הקל ביותר, מה גם שלעתים בירור תלונות מעין אלו עלול להתארך משך זמן רב, ובנסיבות אלה אין הצדקה להמתין עד סיום החקירה, ובפרט שלא הוגשו לבית המשפט עותק מהתלונה או כל מסמך אחר מהמשטרה.

משכך, ניתנה לתובע האופציה לבחור בין להמשיך בהליך על בסיס חוות הדעת שהוגשו (בהעדר נכות לצמיתות), תוך הפניית שימת לבו לאפשרות סיום התיק על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק, לבין האפשרות למחוק את התביעה באופן שלא יחסום את דרכו להגישה מחדש בעתיד עם סיום בירור התלונה.

מאוחר יותר הודיע התובע, כי המו"מ שניהל עם הנתבעת לסיום התיק בפשרה נכשל. זה המקום לציין, כי לפי המכתבים שהוגשו לתיק מתברר, כי התובע בקש תשלום של 2.5 מיליון שקלים (!!) לצורך פשרה - ומכאן שסירוב הנתבעת להצעה היה צפוי למדי.

בעקבות כך, ולאור עמדת התובע כי אין הוא מעוניין להתקדם בתיק בטרם יושלם הבירור בתלונה שהגיש נגד החשודים הנ"ל, הוריתי לצדדים להגיש את טיעוניהם בשאלת ההוצאות לפני שיינתן פסק דין.

בטיעונים שלו חזר התובע על הטענות שלו כלפי הגורמים החשודים אשר ציינתי מקודם, ואף טרח לציין כי הוא שוקל לצרף לרשימת החשודים "שני שמות בכירים", לא פחות, אך מבלי להתייחס לשאלת ההוצאות באופן ענייני. הנתבעת בתורה עתרה להפסקת ההליך, להבדיל ממחיקתו, על מנת שכל ההחלטות וחוות הדעת שניתנו בעניינו של התובע בתיק זה ימשיכו לחייב גם בהליך עתידי אם יבחר התובע לחדש את התביעה.

בטרם אתייחס לנושא ההוצאות רואה אני לנכון לציין מספר דברים.

ראשית כל, יש להצטער על כך כי התובע בחר שלא להיות מיוצג על ידי עורך דין - למעט לתקופה קצרה אשר הסתיימה בכי רע - על אף שבית המשפט המליץ לו לעשות כן במספר הזדמנויות, תוך הפניית שימת לבו לעובדה כי בהליך לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכר טרחת עורך הדין משולם בסוף ההליך  על ידי חברת הביטוח, ולכן לא ייגרם לו חסרון כיס אם יפנה לקבלת ייצוג כאמור. כך או כך, בית המשפט הקפיד לשמור על זכויותיו הדיוניות של התובע על אף הקושי שהיה כרוך בבירור טענותיו, שברובן לא היו לעניין.

שנית, התובע לא בחל בהשתלחות חסרת רסן כנגד כל מי שבא עמו במגע, ובכלל אלה: בא כוחו הקודם אשר ייצג אותו משך תקופה קצרה; עורכי הדין של הנתבעת; נציג ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין אשר טיפל בתלונתו נגד בא כוחו; וכן המומחים הרפואיים אשר מונו על ידי בית המשפט. כל אלה נחשדו על ידו במתן או בקבלת שוחד, ועומדים כנראה במוקד תלונה שהגיש למשטרה ולמשרד לביטחון פנים.

הרושם העולה משלל ההודעות והבקשות שהוגשו לתיק הינו, כי התובע התאכזב מהממצאים אליהם הגיעו המומחים הרפואיים בדבר העדר נכות הקשורה לתאונה, ועל רקע זה יצא במסע הכפשות נגדם. זה המקום להדגיש, כי התובע אינו מעלה נימוק של ממש אשר יש בו כדי לבסס את חשדותיו, ואין באמתחתו טענה כלשהי שראוי להתייחס אליה.

יתרה מכן, התובע הלאה את בית המשפט בבקשות והודעות, שהן ברובן בקשות סתם, אשר הצריכו מתן לא פחות מ-43 החלטות שונות, כולל החלטה בבקשה לפסול מותב זה מלשבת בדין.